Chen H, Pan Z, Liu X, Xie H, Zaman FA, Wu X, Fang Y, Xue CC, Mao Y, Wang X, Xiong Z, Han Y, Jonas JB, Wong TY, Wang AX

Posterior Eye Curvature as a Biomarker for Differentiating Pathologic Myopia From High Myopia

 

קוצר ראייה הפך להיות בעיית בריאות גלובלית, ושכיחותו הולכת וגוברת באנשים צעירים במיוחד במזרח ובדרום-מזרח אסיה. מעריכים שהאוכלוסייה הגלובלית עם קוצר ראייה תגדל מ- 1.406 ביליון ב- 2000 ל- 4.758 ביליון עד 2050, ותהיה קרוב למחצית מאוכלוסיית העולם. הגדילה בשכיחות קוצר ראייה מגדילה גם את השכיחות של קוצר ראייה פתולוגי וסיבוכים אחרים בעין הקשורים לקוצר ראייה. מעריכים ששכיחות קוצר ראייה פתולוגי יגרום ל- 10% עד 30% ממקרי איבוד ראייה בעולם, עם איבוד יכולת הייצור בעלות של 202 ביליון דולר בשנה. קוצר ראייה פתולוגי מאופיין בשינויים ניווניים, המלווים את ההארכה האקסיאלית של העין, במיוחד על ידי עיוות אחורי של העין וגורמים בדרך כלל לאיבוד ראייה בלתי הפיך. אין כל גבול ברור בין קוצר ראייה גבוה פשוט לבין קוצר ראייה פתולוגי, אולם ההשפעה שלהם על התוצאות של חדות הראייה, והמשמעות מבחינת בריאות הציבור היא משמעותית. לכן, חשוב מאד למצוא ביומרקר (biomarker) מדויק ואמין שיבדיל בשלב מוקדם בין קוצר ראייה גבוה פשוט ובין קוצר ראייה פתולוגי. הדבר יאפשר למקד את מאמצי המניעה, הניטור ובמידת האפשר, את הטיפול בחולים שנמצאים בסיכון לפתח קוצר ראייה פתולוגי. הטעות ברפרקציה והאורך האקסיאלי הינם שני מדדים פשוטים וידועים היטב המצביעים על חומרת קוצר הראייה ושניהם מצביעים על סיכון מוגבר לקוצר ראייה פתולוגי כאשר הערכים שלהם גבוהים יותר, אולם קיימים מקרים יוצאים מהכלל.  בגלל התפקיד הקריטי של שינוים אחוריים בקוצר ראייה פתולוגי חשוב לבדוק אם צורת החלק האחורי של העין יכולה לשמש כביומרקר בר-קיימא שיאפשר להבדיל בין קוצר ראייה גבוה פשוט ובין קוצר ראייה פתולוגי. בעבר השתמשו בשתי גישות לבחינת צורת החלק האחורי של בעין: האחת הייתה באמצאות בחינת סקירות MRI ושיחזור תלת-ממדי שלהן. חסרונה של שיטה זו בנגישות המוגבלת יחסית לבדיקות MRI, רזולוציה גרועה וחוסר האפשרות לייחס את התוצאות למבנים העדינים של העין. לאחרונה בוצעו מחקרים שמדדו מדדים ספציפיים כמו קימור, עומק ורוחב באמצעות בדיקות OCT שמכוונות לחלק האחורי של העין. הבדיקות האלה היו מוגבלות בהיותן דו-ממדיות ומדדו רק מדדים פשוטים שלא מאפיינים בצורה טובה את צורת החלק האחורי של העין. רק מעט מחקרים עד עתה השתמשו בטכניקות אלה באוכלוסיות גדולות, ולכן יעילותן באבחנה מבדלת בין קוצר ראיה גבוה פשוט לקוצר ראייה פתולוגי לא ברורה.

במחקר הנוכחי מתוארת באופן מקיף צורת החלק האחורי של העין כפי שנראית בצילומי OCT ובוצע יישום של מידע זה במדגם אוכלוסייה גדול. פותחו שלושה מדדים שמייצגים את צורת החלק האחורי של העין: ממוצע הקיעור (curvaturemean), מירב הקיעור (curvaturemax) והקיעור מאחורי המקולה (curvaturemacula). המטרה הייתה להבין לעומק את צורת החלק האחורי של העין באוכלוסייה הכללית, ובמיוחד באנשים עם קוצר ראייה וקוצר ראייה גבוה ולבחון את האפשרות להבדיל בעזרת מידע זה בין קוצר ראייה גבוה פשוט ופתולוגי.

החוקרים היו מסין, ארה"ב, סינגפור וצרפת. במחקר נכללו 790 עיניים של 790 משתתפים שגילם הממוצע היה 60.6 שנים ו- 59% מהם היו נשים. הם נבחרו באופן אקראי מהאוכלוסייה שהשתתפה ב- Beijing Eye Study. 406 מהעיניים לא היו קצרות ראייה, 175 עם קוצר ראייה קל, 102 עם קוצר ראייה בינוני, 76 עיניים עם קוצר ראייה גבוה פשוט ו- 31 עיניים עם קוצר ראייה פתולוגי. הקעור של החלק האחורי של העיניים נמדד לפי הגבול החיצוני של שכבת RPE על פי תמונות OCT. התוצאים העיקריים היו ערכי המדדים של החלק האחורי של העין בקבוצות המחקר השונות, והיכולת להבדיל באמצעותם בין קוצר ראייה גבוה פשוט לפתולוגי. 

נמצא קשר משמעותי בין הקימור של החלק האחורי של העין לבין גיל גבוה יותר, אורך אקסיאלי גדול יותר, רפרקציה מיופית גבוהה יותר, חדות ראייה גרועה יותר ועובי כורואידלי מופחת מאחורי הפובאה. ערכי מדדים אלה הלכו וגדלו ככל שקוצר הראייה היה גבוה יותר. בניגוד למדדים כמו אורך אקסיאלי, שהדגים הגדלה קבועה לאורך כל ספקטרום קוצר הראייה, המדדים של הקימור של החלק האחורי של העין גדלו באופן חד יותר במעבר בין קוצר ראייה גבוה פשוט לקוצר ראייה פתולוגי, בהשוואה ליתר ההשוואות (בין העיניים ללא קוצר ראייה לעיניים עם קוצר ראייה קל, בין קוצר ראייה קל לבינוני ובין קוצר ראייה בינוני לגבוה פשוט). לאחר תיקון לגיל, אורך אקסיאלי ורפרקציה, מדדי הקעור של החלק האחורי של העין נשארו קשורים לקוצר ראייה פתולוגי. באבחנה מבדלת בין קוצר ראייה פתולוגי לקוצר ראייה גבוה פשוט, המדד curvaturemax היה בעל יכולת האבחנה הגבוה ביותר, ואחריו ה- curvaturemean וה- curvaturemacula. האבחנה המבדלת באמצעות curvaturemax הייתה משמעותית טובה יותר מאשר באמצעות האורך האקסיאלי. המסקנה הייתה שהקימור של החלק האחורי של העין גדל ככל שגדל קוצר הראייה ויכול לשמש במידה טובה יותר מאשר האורך האקסיאלי והרפרקציה כביומרקר להבדיל בין קוצר ראייה פתולוגי לבין קוצר ראייה פשוט. מחקר נוסף שיערך לאורך זמן יענה על השאלה אם מדד זה יכול לנבא את הפרוגנוזה של קוצר ראייה ושל התפתחות שינויים פתולוגיים.