גלאוקומה היא  אחת הסיבות המובילות לעיוורון בלתי הפיך בעולם, ועד 2040 צפויה לפגוע ביותר מ־111 מיליון אנשים. לחץ תוך עייני הוא גורם הסיכון היחיד הניתן לשינוי בגלאוקומה ראשונית פתוחת זווית (POAG) והטיפולים הקיימים מכוונים כולם להורדת הלחץ התוך עיני.  עם זאת, הפתוגנזה של המחלה רב־גורמית, וגורמים נוספים שהוצעו כוללים דיסרגולציה וסקולרית, עקה חמצונית וניוון נוירונלי מתקדם. מנגנונים שאינם קשורים ללחץ תוך עייני רלוונטיים במיוחד עבור מטופלים עם סוכרת סוג 2, שהינה  גורם סיכון מוכר ל- POAG. שליטה גליקמית לקויה נקשרה לעלייה בסיכון לגלאוקומה, אך השפעתם של טיפולים אנטי־היפרגליקמיים ספציפיים, על סיכון זה עדיין אינו ברור. אגוניסטים לקולטן לפפטיד 1 דמוי גלוקגון, המשמשים באופן נרחב לטיפול בסוכרת סוג 2 ולניהול משקל, גרמו להפחתת דלקת נוירונלית, והגנה על תאי הגנגליון של הרשתית במודלים פרה־קליניים של גלאוקומה. מחקרים בחנו את תפקידם האפשרי בהגנה מפני גלאוקומה, אך ההשפעה של טיפולים חדשים יותר, כולל בטירזפטיד (tirzepatide) טרם אופיינה. הטירזפטיד הוא אגוניסט כפול ל־GIP    (glucose‑dependent insulinotropic polypeptide)  ול־GLP‑1 . הוא נמצא יעיל בשליטה גליקמית, ירידה במשקל ושיפור במדדים קרדיו־מטבוליים. בהתחשב בהשפעתו המטבולית הרחבה ובנתונים ראשוניים על השפעות נוירו־פרוטקטיביות, ייתכן שטירזפטיד משפיע גם על הסיכון לגלאוקומה.

במחקר הנוכחי בוצע ניתוח של מאגר נתונים גדול ומייצג ברמה לאומית, של רשומות רפואית אלקטרוניות, כדי לקבוע את שיעור ההיארעות של POAG ויתר לחץ תוך עייני (OH), והתערבויות קו ראשון בגלאוקומה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שטופלו בטירזפטיד לעומת מטופלים שטופלו אחרת. החוקרים היו מקליפורניה, ארה"ב. המחקר היה רטרוספקטיבי והנתונים נלקחו מהרשומות האלקטרוניות הקליניות הלאומיות של 71 ספקי בריאות אמריקאים מיוני 2022 עד מאי 2925. נכללו מבוגרים עם סוכרת סוג 2 שהחלו טיפול בטירזפטיד או באגוניסטים לקולטן לפפטיד 1 דמוי גלוקגון (GLP-1 RA). לא נכללו חולים עם חשיפה לאחד מהטיפולים האלה בעבר, עם הוספה של תרופות אנטי-היפרגליקמיות משורה שנייה, או עם אבחון מוקדם יותר של גלאוקומה, או שעברו ניתוח או טראומה בעיניים. בוצעה התאמה בין הקבוצות מבחינת הדמוגרפיה, התחלואה נלווית והתרופות. התוצאים העיקריים היו ההיארעות של POAG, OH, והתחלת טיפול מהשורה הראשונה בגלאוקומה (תרופות או ניתוח).

זוהו41,850  מטופלים שהחלו טיפול בטירזפטיד ו־147,828  מטופלים שהחלו טיפול באגוניסטים סלקטיביים לקולטן ל־GLP‑1. לאחר התאמה (matching) נותרו 41,849  מטופלים בכל קבוצה. נמצא קשר בין שימוש בטירזפטיד לבין ירידה משמעותית בסיכון ל־ POAG, ל- OH ולצורך בטיפול קו ראשון בגלאוקומה, בהשוואה לטיפול באגוניסטים סלקטיביים לקולטן ל־GLP‑1. הפחתת הסיכון נותרה משמעותית גם בתתי־קבוצות של מטופלים שקיבלו במקביל מטפורמין (metformin) או אינסולין. המסקנות היו שיש קשר בין שימוש בטירזפטיד לירידה משמעותית בסיכון להתפתחות POAG, OH ולצורך בטיפול קו ראשון בגלאוקומה, בהשוואה ל־GLP‑1 RAs  סלקטיביים, בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. ממצאים אלה מצביעים על תועלת עינית פוטנציאלית נוספת של טירזפטיד ותומכים בצורך במחקר נוסף לבחינת תפקידו בניהול גלאוקומה.