Fujita A, Elze T, Zhao Y, Lorch AC, Miller JW, Friedman DS, Zebardast N, on behalf of the IRIS ® Registry Analytic Center

Comparison of Glaucoma Surgery Incidence and Outcomes in Pseudoexfoliation and Primary Open-Angle Glaucoma
 

גלאוקומה עקב פסאודואקספוליאציה (PXG) היא גלאוקומה משנית פתוחת‑זווית המקושרת לתסמונת הפסאודואקספוליאציה. מצב זה נוצר כתוצאה משקיעת חומר פיברילי בלתי‑תקין על קופסית העדשה, על הקשתית, על הגוף הסיליארי ועל הטרבקולום. משקע זה עלול לחסום את ניקוז הנוזל התוך‑עיני ולהוביל לעלייה בלחץ התוך‑עיני ולנוירופתיה אופטית גלאוקומטית. בהשוואה לגלאוקומה ראשונית פתוחת‑זווית POAG)), ה- PXG נוטה להופיע עם לחץ תוך‑עיני גבוה יותר בעת האבחון ולגרום בתדירות גבוהה יותר ללחץ תוך‑עיני גבוה ולתנודות לחץ (IOP fluctuation) גדולות יותר, הגורמים להתקדמות מהירה יותר של המחלה. לכן, ניהול PXG יכול להיות מאתגר יותר בהשוואה לניהול  POAG.

מחקר Early Manifest Glaucoma Trial הראה שהתקדמות הגלאוקומה הייתה שכיחה יותר ב‑PXG מאשר ב‑POAG  הן בטיפול והן ללא טיפול. למרות הבדלים ברורים אלה במהלך הקליני, אסטרטגיות הניהול ותוצאות הטיפול בדרך כלל לא נחקרו בנפרד.

למרות שפורסמו מחקרים שהשוו את התוצאות הניתוחיות בין PXG ל‑POAG  במספר פרוצדורות להורדת הלחץ התוך עיני, כמו טרבקולקטומיה, טרבקולוטומיה אב אקסטרנו (trabeculotomy ab externo) , השתלת Preserflo MicroShunt , ניתוח trabectome, וסקלרקטומיה עמוקה (deep sclerectomy), אף אחד מהמחקרים הללו לא כלל מספר מספק של מטופלי PXG. היעדר ההבחנה בין POAG  ל‑PXG  עלול להסתיר תובנות ספציפיות על המחלה, יעילות הטיפול בה והפרוגנוזה.

מאגר ה‑ IRIS® ( (Intelligent Research in Sight של האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים, הוא רישום קליני מקיף למחלות עיניים הכולל כמעט 24% מאוכלוסיית ארצות‑הברית ומכיל נתונים על יותר מ‑70 מיליון מטופלים. הדבר הופך אותו למאגר אידיאלי להשוואת ניהול POAG ו‑ PXG. המחקר הנוכחי נועד להשוות את שכיחות ניתוחי הגלאוקומה ותוצאותיהם ב- PXG  ו‑ POAG.

החוקרים היו מארה"ב (מסצ'וסטס) ומיפן. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 801,253 חולים עם אבחנות של PXG ושל POAG ברישום  IRIS בשנת 2015. בוצעה התאמה של נתוני הבסיס בקבוצות חולי PXG וחולי POAG ואותרו עבור המחקר 28,196 חולים בכל קבוצה. נבדקה ההיארעות המצטברת של ניתוחי גלאוקומה בכל אחת מהקבוצות, וכן ההיארעות של עליות חדות של לחץ תוך עיני (IOP spikes) לאחר הניתוח, והצורך בניתוחי גלאוקומה נוספים. בחולים שעברו סוגים שונים של ניתוחי גלאוקומה נבדק הלחץ התוך עיני וחדות הראייה לאחר הניתוח.

נמצא ששיעורי ההיארעות המצטברים של ניתוחי גלאוקומה לאורך 4 שנים היו 8.6%  ‎בקבוצת POAG  ו-13.6% בקבוצת PXG . ניתוחי פילטרציה הכוללים טרבקולקטומיה וניתוחי שתל צינור (tube shunt surgery) היוו 39.0%  מהניתוחים הראשונים שתועדו ב- POAG  ו־51.2%  ב־ PXG. לעומת זאת, ניתוחי שתל טרבקולרי (trabecular stent surgery) היוו 44.5%  מהניתוחים הראשונים ב־POAG ו־31.3%  ב־ PXG. למספר גבוה משמעותית של מטופלים עם PXG  (7.5%) היו עליות חדות בלחץ תוך־עיני (IOP spikes)  לאחר הניתוח בהשוואה למטופלים עם POAG (5.2%). גם ניתוח גלאוקומה נוסף תועד בתדירות גבוהה יותר בקבוצת PXG (10.8%) לעומת קבוצת ה- POAG  (7.9%). המהלך הממוצע לאחר הניתוח של הלחץ התוך־עיני ושל חדות הראייה היה דומה בין שתי הקבוצות.

המסקנות היו שחולים עם PXG הם בעלי סבירות כמעט כפולה לעבור ניתוח גלאוקומה בהשוואה לחולים עם POAG, דבר המשקף את אופייה האגרסיבי יותר שלPXG . לאחר הניתוח, למטופלים עם  PXG היו עליות חדות בלחץ התוך-עיני וצורך בניתוח גלאוקומה נוסף בתדירות גבוהה יותר. ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של מעקב צמוד יותר אחר חולי PXG.