Gränse LAKC, Öhnell HMV, Holmström G, Sundgren JC, Teär Fahnehjelm K, Wallin A, Larsson E, Tsamadou D, Björklund LJ, Hellström A, Wallander J, Hochhard KS, Andreasson SOL, Olhager ER, Björk J

Treating Retinopathy of Prematurity with Dexamethasone Eye Drops

A Difference-in-Differences Study in Sweden Using Register Data
 

פגים (preterm infants) נולדים עם איברים לא בשלים, ובעין כלי הדם של הרשתית עדיין לא התפתחו במלואם. בתקופה הנאונטלית (neonatal period) קיים סיכון לדלקת ולצמיחה פתולוגית של כלי דם בעין. תופעה זו המכונה רטינופתיה של הפגות (retinopathy of prematurity - ROP), עלולה להוביל להפרדות רשתית, והיא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפגיעה קשה בראייה ולעיוורון בילדים ברחבי העולם. מספר הפגים ששורדים עולה הודות לשיפורים בטיפול הנאונטלי, דבר שמלווה בעלייה במספר המקרים של ROP קשה. בדיקות סקר ל־ ROP מבוצעות באופן שגרתי במחלקות הנאונטליות ו־ ROP  מסווגת ומטופלת לפי המלצות בינלאומיות. ROP קשה שדורש טיפול מכונה ROP סוג 1. הטיפול, שנעשה לעיתים קרובות בהרדמה כללית , כולל לרוב טיפול בלייזר ברשתית האווסקולרית, או בהזרקות תוך עיניות של נוגדי‑VEGF . ROP סוג 2 הוא שלב מקדים ל־ROP, ומצריך מעקב תכוף.  כיון שדלקת במקטע הקדמי של העין מקשה לעיתים קרובות על הרחבת האישון ומקשה על ביצוע הטיפול בלייזר, התחילו מאז 2019, כדי להקל על הטיפול בלייזר, לתת טיפול בטיפות דקסמטזון שלוש פעמים ביום מיד עם אבחון ROP סוג 1. התברר שבנוסף להפחתת הדלקת במקטע הקדמי, פחתה גם חומרת ה־ROP . במטופל אחד הייתה רגרסיה של ה- ROP במידה שאפשרה להימנע לחלוטין מטיפול בלייזר, ובמטופל אחר הטיפול בלייזר נדחה בכמה שבועות. בגלל מקרים אלה, במהלך 2019 החלו בהדרגה לטפל בטיפות דקסמטזון גם בשלבים מוקדמים יותר של ROP, במינון נמוך יותר' כדי למזער את הסיכון לתופעות לוואי אפשריות. בשנת 2020 החליטו לטפל בטיפה אחת ביום כאשר המחלה עמדה בקריטריונים שלROP  סוג 2. דוח קודם על תינוקות שנבדקו בשנים 2016 - 2020 הצביע על ירידה משמעותית בשכיחות טיפולים מסורתיים ל־ ROP  בקרב תינוקות שקיבלו טיפות דקסמתזון.

המחקר הנוכחי נועד להשוות את שיעור הטיפולים המסורתיים ל־ROP  על פי מידע מהמרשם הלאומי השוודי ל־ROP  (Swedish National Quality Register for ROP; SWEDROP). החוקרים היו משבדיה. במחקר נכללו פגים שנולדו בגל פחות מ- 30 שבועות היריון בשנים 2015–2018 (שנות הביקורת),  ובשנים 2020–2021  (שנות ההתערבות), בארבעה אתרים בשוודיה. באחד מהאתרים הללו, אתר ההתערבות (intervention site), ניתן טיפול בטיפות דקסמתזון, כבר כאשר אובחנה ROP סוג 2. ההשוואות בוצעו הן על תינוקות עם ROP קשה והן על כלל התינוקות שבמחקר. התוצא העיקרי היה שיעור התינוקות שנצרכו לטיפול מסורתי ל- ROP (לייזר או זריקות תוך עיניות של נוגדי‑VEGF)  בכל קבוצה, לאחר התאמה לגורמים מבלבלים (confounding factors) פוטנציאליים.

הממצאים הראו שבאתר ההתערבות, בו ניתן טיפול בטיפות דקסמטזון, ירדה שכיחות הטיפול המסורתי ל־ ROP  מ‑23  מתוך 32 תינוקות (72%) ל‑4   מתוך 32 תינוקות (13%) בקבוצה עם ROP קשה, ומ‑ 23 מתוך 409 תינוקות (5.6%) ל‑ 4 מתוך 217 תינוקות (1.8%) בקרב כלל התינוקות שנבדקו. בשלושת אתרי הביקורת בהם לא ניתן טיפול בטיפות דקסמטזון בשלב של ROP מסוג 2, המספרים המקבילים היו מ‑ 82 ל- 175 תינוקות (47%) ל‑ 32 מתוך 57 תינוקות (56%), ומ‑ 82 מתוך 950 תינוקות (8.6%) ל‑ 32 מתוך 441 תינוקות (7.3%). המסקנה הייתה שבאוכלוסייה של תינוקות עם ROP קשה, טיפול בטיפות עיניים דקסמתזון היה קשור לירידה מובהקת בשיעור התינוקות שהיו זקוקים לטיפולים מסורתיים ל־ROP . מתן בזמן של טיפות דקסמתזון במינון נמוך עשוי לשמש התערבות פשוטה, חסכונית ולא פולשנית להפחתה באחת הסיבות המובילות לפגיעה קשה בראייה ברחבי העולם.