דימום בזגוגית הוא מצב שכיח המתאפיין באובדן ראייה פתאומי ללא כאב. שכיחותו כ‑7  מקרים לכל 100,000 איש בשנה. במטופלים ללא סוכרת, הגורם השכיח ביותר הוא התנתקות הזגוגית האחורית (posterior vitreous detachment; PVD), אשר יכול להיות מלווה בקרע ברשתית. נוכחות דימום בזגוגית מקשה על האבחנה של קרע ברשתית ועל הטיפול בו. כתוצאה מכך קיים מגוון של אפשרויות טיפול, החל בתצפית ומעקב בלבד ועד לויטרקטומיה מוקדמת. הטיפול השמרני כולל בדרך כלל מנוחה, הרמת הראש והגבלות פעילות, בזמן שממתינים לספיגה עצמונית של הדימום. רק שני מחקרים רטרוספקטיביים קטנים, על 36 ו- 39 עיניים, דיווחו על המהלך הטבעי של דימום בזגוגית. הם מצאו שהספיגה העצמונית עלולה להימשך זמן רב, ושהיפרדות רשתית רגמטוגנית  (rhegmatogenous) עשויה להיות בשכיחות משמעותית של  11.6% ו‑39% . המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לאסוף מידע בנושא זה מקבוצה גדולה יותר, כדי לעזור בקבלת ההחלטה מתי לבצע ויטרקטומיה.

החוקרים היו מדנמרק. בבית החולים של מחברי המאמר, המטופלים עם דימום בזגוגית נמצאים במעקב צמוד עם ביקורות שבועיות וחודשיות, כאשר ויטרקטומיה בוצעה רק במקרים עם דימום מתמשך, בדרך כלל לאחר 3 חודשים. בדיקות אולטרסאונד (ultrasound) משמשות לעתים קרובות למעקב אחר מטופלים עם דימום בזגוגית, אם כי האבחנה על פי אולטרסאונד עלולה להיות מאתגרת במקרים כאלה. במחקר נבדק באופן רטרוספקטיבי, המהלך הטבעי של אירוע ראשון של דימום לזגוגית הנובע מ- PVD. במחקר נכללו כל 366 המטופלים (366 עיניים) עם דימום לזגוגית  המיוחס ל- PVD, מינואר 2017 עד דצמבר 2021, שטופלו באופן שמרני. מטופלים עם היסטוריה של רטינופתיה סוכרתית שגשוגית, חסימת וריד הרשתית, או AMD רטוב הוצאו מהמחקר. המטופלים היו במעקב במשך לפחות שנתיים עד שנצפתה ספיגה עצמונית של הדימום, היפרדות רשתית, או שבוצעה ויטרקטומיה עקב מצב מתמשך של דימום לזגוגית. הגיל הממוצע היה 65.2 שנים ו- 42.9% היו נשים. הדימום הסתיר את הקרקעית ב‑295  עיניים (80.6%), נספג באופן עצמוני ב‑227  עיניים (62%), והפרדות רשתית התפתחה ב‑61  עיניים (17%). שיעור ההיפרדות הגיע לפלטו לאחר 20 ימים, דבר המצביע על דפוס תלוי‑זמן. הסיכון להיפרדות רשתית היה גבוה משמעותית בגברים בהשוואה לנשים, והמטופלים המבוגרים היו עם סיכון נמוך יותר. נמצא קשר בין הספיגה העצמונית למידת דחיסות הדימום. כעבור 60 ימים, רק ב- 48% מהעיניים הייתה ספיגה עצמונית של הדימום. ב- 36 עיניים, בהן הדימום לא נספג, היה צורך לבצע ויטרקטומיה לאחר מעקב חציוני של 98 ימים.

המסקנות היו שלדימום בזגוגית עקב PVD יש מהלך קליני בעל שונות רבה, אך בדרך‑כלל נדרשו מספר חודשים עד לספיגה. ב- 62% הייתה ספיגה עצמונית, ו- 17% פיתחו היפרדות רשתית רגמטוגנית, רובם בשבועות הראשונים, ובמיוחד בשלושת השבועות הראשונים. מגדר זכרי וגיל צעיר הגדילו את הסיכון להפרדות רשתית. ממצאים אלה מדגישים את הצורך במעקב צמוד בשלב המוקדם.

 

Hasbolat H, Christensen UC, Lund-Andersen C

Vitreous Hemorrhage Due to Posterior Vitreous Detachment

Incidence of Retinal Detachment and Spontaneous Clearance during Observation