Armarnik S, Hilewitz D, Kinori M, Barnea Hamama N,  Lederer M, Bachar O, Zloto O, Ben Simon G, Landau-Prat D, Haviv M, Orkin D, Priel A

Quantifying Orbital Segmentation in Thyroid Eye Disease - Fat to Muscle Ratio Correlates With Restrictive Strabismus

Am J Ophthalmol 2026;287: 93–100

 

מחלת עיניים תירואידית (TED), הידועה גם כאורביטופתיה של גרייבס (Graves’ orbitopathy), היא מחלה אוטואימונית דלקתית הפוגעת ברקמות הארובה, כולל אדיפוציטים, שרירים חוץ‑עיניים פיברובלסטים ורקמת חיבור בתוך הארובה. הביטויים הקליניים עשויים לכלול פרופטוזיס, רטרקציית עפעפיים, כמוזיס, מיופתיה רסטריקטיבית, נוירופתיה אופטית ופזילה.

באופן מסורתי מגדירים ב- TED שני פנוטיפים רדיולוגיים דיכוטומיים: סוג 1 עם דומיננטיות של שומן וסוג 2 עם דומיננטיות של שריר. במודל הקלאסי, מחלה מסוג 1 מאופיינת בהגדלת כמות השומן בארובה, שגורמת בעיקר לפרופטוזיס, בעוד שמחלה מסוג 2 מאופיינת בהגדלת שרירים ובפיברוזיס, לרוב עם פזילה, הגבלות בתנועתיות ודלקת. עם זאת, בפרקטיקה הקלינית, מטופלים רבים אינם מתאימים באופן ברור לאחת משתי הקטגוריות. רוב החולים מציגים פנוטיפים מעורבים עם תרומות משתנות של מעורבות שומן ושריר, דבר המערער את הסיווג הבינארי, ומדגיש את הצורך בביו‑מרקרים כמותיים שיגדירו באופן מדויק את האיזון בין מעורבות שומן למעורבות שריר. התקדמות בהדמיית ארובה ובשיטות סגמנטציה מאפשרת כימות של נפחי השומן הארובתי ושל השרירים החוץ-עיניים, וכך ניתן לחשב את יחס השומן לשריר (fat‑to‑muscle ratio; FMR) לכל ארובה. סגמנטציה כמותית מאפשרת מדידה אובייקטיבית של נפח במקום להסתמך על הערכות דו‑ממדיות. מספר מחקרים בחנו יחס זה או מדדים דומים, והראו שקיימים קשרים לפרופטוזיס, לחומרת המחלה ולשינויים מבניים בארובה.

פזילה בהקשר של TED נובעת בדרך כלל מהגדלת שרירים, דלקת, פיברוזיס והגבלה של תנועתיות העין. עדיין לא ברור באיזו מידה מידת הדומיננטיות השרירית, כפי שנמדדת באמצעות FMR,  מנבאת את קיום או חומרת הפזילה. במחקר הנוכחי בוצעה הערכה של הקשר בין FMR לבין פזילה, הגבלת תנועות עיניים ומדדי דלקת. המטרה הייתה לספק מדדי הדמיה החורגים מהדיכוטומיה המסורתית, ומאפשרים חיזוי קליני של סיבוכי תנועתיות ודלקת ב‑ TED.

החוקרים היו מישראל וצ'כיה. המחקר היה רטרוספקטיבי. נכללו בו מטופלים בוגרים עם אבחנה מאושרת של TED, שנבדקו במרפאת מומחים שלישונית ל‑TED  בין 2017 ל‑2025 , שעברו סריקות CT ארובתי ברזולוציה גבוהה, המתאימות לניתוח כמותי. סריקות ה- CT של הארובות נותחו באמצעות סגמנטציה נפחית תלת‑ממדית (3D volumetric segmentation) לכימות של נפח השומן הארובתי  ושל שרירי העין החוץ‑עיניים. עבור כל ארובה חושב ה- FMR, ובנוסף נמדד גם FMR דו‑ממדי לצורך השוואה. הנתונים הקליניים שנאספו כללו קיום פזילה וחומרתה, הגבלה בתנועות עיניים, ציון פעילות קלינית  (Clinical Activity Score; CAS), רמות נוגדנים מגרי‑תירואיד (thyroid‑stimulating immunoglobulin; TSI), והיסטוריה ניתוחית. הקשרים נותחו בדיקות סטטיסטיות. התוצאים בעיקריים היו הקשר בין FMR לבין מדדים של חומרת ה- TED,  הגבלה בתנועות עיניים ופזילה.

מתוך 579 מטופלים שנבדקו, 197 עמדו במדדי ההכללה. הגיל הממוצע היה 54.9 שנים, ו- 69.7% היו נשים. הגבלה רסטריקטיבית של תנועות עיניים נמצאה ב‑39.1% , והייתה קשורה ל‑FMR  נמוך משמעותית לעומת מטופלים ללא הגבלה (0.69 לעומת 0.91). זווית הפזילה הייתה במתאם שלילי עם FMR ‏, וכן מספר השרירים החוץ עיניים שנותחו בניתוחי פזילה. נמצא מתאם שלילי בין FMR לבין CAS ‏ ולבין TSI. ברגרסיה רב‑משתנית נמצא ש-FMR  נמוך מהווה מנבא עצמאי להגבלה רסטריקטיבית בתנועות העיניים. סף FMR של 0.66 היה הטוב ביותר לזיהוי נוכחות פזילה. ההסכמה בין מדידות דו-ממד ותלת-ממד הייתה טובה .המסקנות היו ש- FMR  כמותי המבוסס על סגמנטציה של CT מהווה ביו‑מרקר הדמיתי בעל משמעות קלינית ב‑TED.  FMR נמוך מזהה מטופלים בסיכון מוגבר לפגיעה בתנועות העיניים, פזילה ופעילות דלקתית. מדידת FMR תלת‑ממדית עדיפה על פני מדידות דו‑ממדיות, ועשויה לשפר את ניבוי הסיכונים וטיב המעקב לאורך זמן ב‑ TED.