גוף העטרה (ciliary body) מייצר את מי הלשכה (aqueous humour) של העין, אשר מתנקזים בעיקר דרך הטרבקולום. הלחץ התוך עיני הינו תוצאה של שיווי המשקל שבין היצירה והניקוז של מי הלשכה. גלאוקומה, שהינה הגורם המוביל לעיוורון בלתי הפיך בכל העולם, נגרמת מנוירופתיה כרונית ומתקדמת, אשר לעיתים שכיחות קשורה לעליית לחץ תוך-עיני. הטיפול העיקרי בגלאוקומה הוא באמצעות טיפות עיניים שמורידות את הלחץ התוך עיני. דוק הדמעות מורכב משכבה מוקו-מימית שנוצרת בעיקר בבלוטות הדמעות ובתאי הגובלט שבשטח פני העין, ושכבה ליפידית שנוצרת בעיקר בבלוטות מיבומיאן. בלוטות מיבומיאן הן בלוטות חלב שעברו שינויים, המפוזרות בעפעפיים העליונים והתחתונים, ומפרישות מייבום (meibum) מפתחי הבלוטות הממוקמות קדמית לחיבור המוקו-קוטנאי (mucocutaneous) שבשפת העפעפיים. השכבה השומנית של דוק הדמעות מחולקת לשכבה לא פולרית חיצונית ולשכבה אמפיפילית (amphiphilic) המכילה רכיבים הידרופיליים (נמשכים למים) וגם רכיבים הידרופוביים (דוחי מים). דוק הדמעות מזין, מרטיב ומגן על שטח פני העין מפני מולקולות מזיקות, בעוד שהשכבה הליפידית מפחיתה את מתח הפנים, מסייעת על הפיזור האחיד של דוק הדמעות, מפחיתה התאדות שלו ומונעת דהידרציה של שטח פני העין.

חוסר תפקוד בלוטות מיבומיאן Meibomian gland dysfunction (MGD) הינו גורם שכיח מאד למחלת עין יבשה. מחלת עין יבשה פוגעת בחלק גדול של המבוגרים. המטרה של הסקירה הנוכחית הייתה לבדוק את ההשפעה של טיפול טופיקלי בגלאוקומה על בלוטות מיבומיאן, במיוחד בגלל שתפקודם התקין הכרחי לשמירת דוק דמעות יציב. החוקרים היו מנורבגיה, הולנד, דנמרק ובריטניה. הממצאים היו שמתגבר החשש שהתרופות לגלאוקומה עצמן ו/או החומרים המשמרים שלהם פוגעים בבלוטות מיבומיאן וכתוצאה מכך בשטח פני העין. התרופות לגלאוקומה עם חומרים משמרים גורמים כנראה לחוסר תפקוד ואטרופיה של בלוטות מיבומיאן. כשמבצעים השוואה, התרופות עם חומרים משמרים גורמים ליותר תסמינים של עין יבשה, אי יציבות דוק דמעות, שינויים דלקתיים והפחתה בכמות בלוטות מיבומיאן מאשר תרופות ללא חומרים משמרים. אולם נראה שגם תרופות ללא חומרים משמרים מפחיתות את היעילות של בלוטות מיבומיאן ועלולות לגרום להרס הבלוטות. השפעות אלה של הטיפולים בגלאוקומה משפיעים באופן שלילי על איכות החיים, פוגמים בהתמדה בטיפול ובפרוגנוזה. מכיוון שצפוי שעד 2040  כ- 11 מיליון אנשים צפויים לחלות בגלאוקומה, ויותר מחציים לסבול ממחלת עין יבשה כתוצאה מהטיפול הטופיקלי, קיים צורך דחוף להפחית מהנטל האיאטרוגני על חולים כאלה. עד עתה לא פורסם כל מחקר מבוקר עם רנדומיזציה הבוחן את השפעת התרופות הטופיקליות בגלאוקומה על בלוטות מיבומיאן וקיימים רק שני מחקרים פרוספקטיביים בנושא. מחקר איכותי נוסף בנושא הינו צורך דחוף. חשוב שקלינאים יכירו את הסימנים של מחלת עין יבשה ו- MGD בחולים המטופלים בגלאוקומה, ויפעלו להחלפת הטיפול לתרופות ללא חומרים משמרים כשסימנים כאלה יזוהו. בכך אפשר יהיה להשיג התמדה רבה יותר בטיפול, שיפור בפרוגנוזה ובאיכות החיים של המטופלים.

למאמר המלא

 

Fineide F, Magno M, Dahlo K,  Kolko M, Heegaard S, Vehof J, Utheim TP

Topical glaucoma medications − Possible implications on the meibomian glands

Acta Ophthalmologica. 2024;102:735–748