מתקצר: פרופ' מרדכי רוזנר

השכיחות והגורם לאיבוד חדות ראייה ושדה ראייה בעיניים עם קוצר ראייה גבוה  

לטקסט המאמר

 

מחקרים מבוססי אוכלוסייה קודמים, במיוחד ממזרח ומדרום-מזרח אסיה, הראו שניוון מקולרי מקוצר ראייה הוא אחד הגורמים השכיחים ביותר לפגיעה בראייה ולעיוורון בלתי הפיכים העולם כולו, ושהסיכון לאיבוד חדות ראייה גדל ככל שהאורך האקסיאלי גדול יותר.

 

רוב המחקרים האלה העריכו את שכיחות הניוון המקולרי מקוצר ראייה כגורם לפגיעה בראייה באוכלוסייה כולה, ללא בדיקת שכיחותה בקרב האוכלוסייה של קצרי ראייה או של חולים עם קוצר ראייה גבוה. בנוסף לכך לא נבדקה מידת הפגיעה בשדה הראייה והגורמים לה בקרב קצרי ראייה וחולים עם קוצר ראייה גבוה, ולא נלקחה בחשבון נאורופתיה של עצב הראייה של קוצר ראייה גבוה שיכולה ללוות מצבים אלה.

 

חשוב לדעת את השכיחות של הגורמים השונים לפגיעה בלתי הפיכה בראייה, כולל נאורופתיות אופטיות, בקבוצה פגיעה במיוחד זו, של אנשים עם קוצר ראייה גבוה, ואת השכיחות, המידה, והגורמים לפגיעות בשדה הראייה כחלק מהפגיעה בראייה. 

 

במחקר הנוכחי נבדקו באוכלוסייה של אנשים עם קוצר ראייה גבוה גם השכיחות והגורמים לאיבוד ראייה מרכזי וגם לאיבוד שדה ראייה. החוקרים היו מסין, גרמניה, שוויץ וסינגפור.

 

המחקר היה על 4,439 אנשים מקרב המשתתפים ב- Beijing Eye Study, שעברו בדיקת עיניים ובדיקה סיסטמית, כולל frequency doubling technology perimetry. קוצר ראייה גבוה הוגדר כהפרעת רפרקציה של 6 דיופטריות או יותר, או אורך אקסיאלי של 26.0 מ"מ או יותר.

 

התוצא העיקרי היה השכיחות של הגורמים לפגיעה בראייה. נמצאו 212 עיניים עם קוצר ראייה גבוה של 154 משתתפים, שגילם הממוצע היה 56.2 שנים. הרפרקציה שלהם הייתה בממוצע 9.87 דיופטר והאורך האקסיאלי הממוצע היה 27.2 מ"מ. ב- 40 עיניים המהווים 18.9% נמצא איבוד ראייה בינוני/חמור, ו- 10 עיניים המהוות 4.7% היו עיוורות.

 

הגורמים העיקריים לאיבוד ראייה חמור ולעיוורון היו ניוון מקולרי של קוצר ראייה (29 מתוך 50 המהווים 58%), AMD (1 מתוך 50 המהווים 2%), וחסימת ענף של וריד רשתית במקולה (1 מתוך 50 המהווים 2%).

 

הגורמים המשניים היו ניוון מקולרי של קוצר ראייה (4 מתוך 50 המהווים 8%), ואטרופיה של עצב הראייה (14 מתוך 50 המהווים 28%). את האטרופיה של עצב הראייה ניתן לחלק לאטרופיה אופטית לא-גלאוקומטוטית (9 מתוך 50 המהווים 18%) ואטרופיה אופטית גלאוקומטוטית (5 מתוך 50 המהווים 10%).

 

השכיחות של ניוון מקולרי מקוצר ראייה, כגורם לפגיעה בראייה גדלה משמעותית מ- 1.6% בקבוצה עם רפרקציה של 6.00 עד 7.00 דיופטר ל- 64% בקבוצה של קוצר ראייה של 15.0 דיופטר או יותר.

 

השכיחות הגבוהה של ניוון מקולרי של קוצר ראייה הייתה בהתאמה למיופיה גבוהה יותר, ואפשרות מוגברת של נאורופתיה אופטית שמלווה אותה.

 

באופן דומה השכיחות של נאורופתיה אופטית כגורם לפגיעה בראייה, גדלה מ- 0% בקבוצת קוצר הראייה עם רפרקציה של 6.00 עד 7.00 דיופטר, ל- 36% בקבוצה של 15.0 דיופטריות או יותר. בנוסף, נמצאה התאמה גם בין שכיחות נאורופתיה אופטית לקוצר ראייה גבוה יותר ולגיל מבוגר יותר.

 

המסקנות היו שבקבוצת מחקר של חולים עם קוצר ראייה גבוה, נאורופתיה אופטית הייתה הגורם לפגיעה בראייה ב- 9% מהעיניים - שכיחות נמוכה יותר מזו של ניוון מקולרי של קוצר ראייה כגורם לפגיעה בראייה (18.9%).

 

חשוב לציין שחשיבותה של נאורופתיה אופטית כגורם לירידה בראייה עולה במקרים עם קוצר ראייה גבוה יותר, והגיעה לשכיחות של 36% בקבוצה עם קוצר ראייה של 15.0 דיופטר או יותר.